בעיירות קטנות, בכבישים צדדיים, במוטלים זולים וביערות שאף אחד לא נכנס אליהם בלילה, אנשים נעלמים.
משפחות נשברות. השמועות סוגרות תיקים.
„תקיפת חיה”, „שריפה מקרית”, „התאבדות”.
אבל אתם יודעים את האמת.
העולם מלא בדברים שאנשים רגילים לא אמורים לראות. רוחות שנשארו מאחור.
יצורים שמתחזים לבני אדם. קללות ישנות. דם על קירות. סמלים חרוטים מתחת לרצפה.
לחישות בטלפון מנותק. גופות שלא נשארות מתות.

אתם האנשים שנכנסים לבית אחרי שהמשפחה כבר ברחה.
אתם אלה שחופרים קבר בגשם בשלוש לפנות בוקר.
אתם מזייפים תגי FBI, יושבים באוטו, שורפים עצמות, עוקבים אחרי שמועות,
ומנסים להחזיק את עצמכם מספיק שלמים כדי לעבור עוד לילה.
החיים שלכם מלאים בקפה זול ודיינרים מפוקפקים.
הלילות שלכם מלאים בברזל, מלח וצרחות.
זה גובה מכם מחיר.
אבל בשביל זה אתם חיים.